גזענות או נתוני אמת?

טייפון מעשי הרצח שכבר על מדינת ישראל בחודש האחרון, העלה על פני השטח תופעה שהתקשורת הישראלית מתעלמת ממנו באופן שיטתי. והוא מעורבות של ערבים במעשי הרצח והאלימות בישראל.

ראשית לנתונים: מתוך 15 מעשי הרצח שנעשו בשבועות האחרונים, 8 מתוכם נעשו ע"י ערבים. היינו יותר מ-50%! חלק מהם מעשי רצח שבהם רצחו ערבים ערבים אחרים, והמעשה המזעזע ביותר הוא הלינץ' שעשו צעירים ערביים מג'לג'וליה ביהודי בטיילת בתל-אביב (מדוע המשטרה מגדירה את הרצח על רקע פלילי? זהו מעשה רצח לאומני לכל דבר!).

נתון מס' 2: פרופ' אריה רטנר ראש המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה באוניברסיטת חיפה ביצע מחקר על מגמות הפשיעה בישראל. רטנר אומר לידיעות אחרונות ביום שישי האחרון כי "לאורך כל 27 שנות המחקר שלנו מצאנו יצוג יתר בפשיעה - פי שלושה- ארבעה ואף יותר בקרב האוכלוסייה הערבית". המחקר המרתק מגלה כי "בקרב עבריינים שנפתחו נגדם תיקים בעבירות נגד חיי אדם, מהווים ערביי ישראל בגיליאי 19 ומעלה, קרוב ל-43% מסך כל העבריינים הבגירים בקבוצת הגיל הזו".

מה זה אומר?

זה אומר שאם 43% מהעבריינים נגד חיי אדם באים מקרב הערבים, שהם רק חמישית מהאוכלוסיה, הרי אחוזי הפשיעה הערבית גדולה לא פי 2, אלא פי עשרה. חמישית אחת באוכלוסיה גורמת פי 3 או פי 4 פשעים ממה שגורמים 4 חמישיות הנותרות של האוכלוסיה. לכן שעור הפשיעה אצלם גדול פי 3* 4 = 12 משעור הפשיעה אצל היהודים.

זה אומר שהחברה הערבית אין לה ערך לקדושת חיי אדם. סכין נער באביו, אח באחיו ואב בבתו. חברה המקדשת את מות ה"קדושים", חברה שתומכת במתאבדים וחוגגת את מותם בחלוקת סוכריות זו חברה שדורשת הוקעה והקאה. וזה רק מחזק את דברי חז"ל אודות אופיו של ישמעאל.

אבל התקשורת הישראלית תיזהר מאוד בכבודם של הערבים. התקשורת שיודעת לרחם על אכזרים מעולם לא יגידו על הלינץ' האיום והמזעזע הזה בחוף ימה של תל ברוך כי הוא נעשה על ידי ערבים. פתאום התקשורת הפכה להיות שומרת אתיקה, מתנסחת בתקינות פוליטית מדהימה: מדובר ב"צעירים מג'לג'וליה", או אדם מ"כפר מכר". מזל שהערבים האלה לא גרים בבני ברק. עוד היינו חושבים שמדובר בחרדים.

זו גם התשובה למאמר המופקע וחסר השחר של בן כספית ממעריב. כל מעשה רצח שני שנעשה בישראל נעשה בידי בן האומה הישמעלית. לא ביקור של מפכ"ל בלשכת הבד"צ אלא גישה מתירנית של חברה מערבית שאיבדה את זהותה ואינה מעמידה במקומה את החברה הערבית, אינה בודקת את מערכת החינוך שלה ומאפשרת הלכה למעשה קיומו של מדינה בתוך מדינה בלב ישראל.