מפלטו של הנבל

השופט ריצ'רד גולדסטון הוא יהודי. הדו"ח שפרסם גורם ויגרום נזק גדול לישראל. אולי סנקציות. אולי האג. מי יודע.

מה גורם ליהודי חביב להתעלם לחלוטין מן האמת. להביא רק צד אחד. להגדיל את השנאה נגד מדינת ישראל והעם היהודי (בעולם הרי אין הבדל בין שנאת היהודים לשנאת הציונות). התשובה טמונה בפסוק אחד קצר בספר דברים: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִיקַּח שֹׁחַד כִּי הַשּׁוֹחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".

השוחד אינו רק הממון. שוחד יכול להיות כבוד, מעמד, הכרה, פרנסה.

אז הנה יש לאומות המאוחדות, יהודי שיבצע את העבודה השחורה. השחרת פני אחיו היהודים (ובאופן פרדוקסאלי גם הגברת השנאה כלפיו). יהודי הרי יכול להיות אנטישמי. מותר לו. וכאשר שאלו אותו באחד העיתונים, איך פרסמת דו"ח כה מעוות וחד-צדדי, אמר הנבל שמפלטו היא הצביעות כי הוא "ציוני אוהב ישראל", וכי הוא פועל לטובת האינטרסים של מדינת ישראל! "האינטרס של תושבי ישראל הוא שהעובדות ייחקרו", אומר השופט גולדסטון, יהודי בעל לב חם, כהגדרתו של יהודי בעל לב חם, יוסי ביילין.

זהו משל.

- - - - - -

אמר שלמה המלך "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה", מצד שני אמר החכם מכל אדם: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו". אז לענות לכסיל או לא? הגמ' משיבה: במילי דעלמא, כאשר אדם ממציא עובדות שלא היו ולא נבראו, כל דיון מיותר (מלבד לשכור עורך דין ולתבוע אותו) שכן הכסיל יתחפר בכסילותו ויצדיקה מעל כל במה, אך בדברי תורה, בעניינים עקרוניים שאינם נוגעים רק למעשה עובדות יש לענות לכסיל כאיוולתו.

כך הוא גם מר נ. זהבי. הוא קיבל לידיו לוח שנה עם תמונות של רבנים. בתוכניתו ברדיו ללא הפסקה, לא הצליח זהבי להירגע, במשך מספר תוכניות דיבר ללא הפסקה נגד העובדה כי הוציאו לוח עם תמונות של רבנים. דבריו לא באו משנאת רבנים או חרדים חלילה, אלא מתוך "רגישות יתר" לכבודם של הרבנים. מתברר כי נתן זהבי לא לבד. יש עוד כמה שחיים בתל-אביב ומגלים רגישות יתר לכבודם של הרבנים.

וגם הם לא לבד. לא חסרים כותבי טורים, פרשנים, פוליטיקאים וארגונים שבימים כתיקונם שנאת החרדים מדברת מגרונם, ומעת לעת הם מגלים "רגישות יתר". הם מגלים דאגה כנה ואמיתית למצבם הכלכלי העגום של החרדים ומעודדים בהתלהבות ובמחיאות כפיים את יציאתם של החרדים לשוק העבודה. הם גם מזדהים עמוקות עם הסבל הגדול של הנשים החרדיות אשר נאלצות, אבוי, לשבת בהפרדה בתחבורה הציבורית. הם אפילו מוכנים לממן מכיסם עתירה לבג"ץ על מנת לעצור את הדיכוי האיום הזה. כמה מאותם בעלי רגישות יתר הבאים להטיף מוסר ולתקן את החברה החרדית – מבחוץ ומעל דפי העיתונות החילונית וכלפי הציבור החילוני - אפילו מגדירים את עצמם כ"חרדים" לכל דבר ועניין, כמו צביה גרינפלד, נעמי רגן ודומיהם.

על כן, באופן אישי, טבעי הוא כי עיתון מקבוצת "הארץ" יצטרף לנתן זהבי ויחפש לבזות וללעוג על הציבור החרדי, מנהיגיו, מנהגיו ואורחותיו. אנו רגילים בכך. על כך כבר כתב הרמב"ם כי המזלזל בתלמידי חכמים ובמועדות (אולי זו הסיבה שידיעה זו פורסמה בעיצומם של ימי המועד) אין לו חלק לעולם הבא ובמסכת אבות נאמר שיש להזהר בגחלתן גחלי האש של תלמידי חכמים שנשיכתן נשיכת שועל (ששיניו מעוקמות ונשיכתו קשה ולעיתים מסוגל להביא למוות) ועקיצתן עקיצת עקרב. אך מה שהפריע לי שעמית למקצוע מצא לנכון לתחוב את אפו ולהביע את דעתו.

חז"ל כבר קבעו כי שונא אומן את בן אומנתו. אבל לך תדע מתי גם אתה תעמוד מול ביקורת. זה לא נעים, ואפילו יכול להזיק. שכן, בנידון שלנו, יש לי לומר לעמיתי החביב, מר מאיר גל כי לפני שאתה מבקש שאטול קיסם מבין שיני, אנא בטובך, טול קורה מבין עיניך. חיפוש קל בגוגל, ומה מתברר: הנה מנכ"ל בנק הפועלים ועוזריו נגררו ובאו לביתו של מנהיג הדור, מרן הגרי"ש אלישיב שיחיה לאורך ימים ושנים על מנת לחתום על טופס היתר עסקה (האם חסרים מורי הוראה לחתום על היתר עסקה?) בתמונה נמצאים, כמובן, נציגי משרד הפרסום. במקום אחר מנכ"ל אל-על כולו מחייך לצד אחד מגדולי הדור שליט"א. והנה עוד תמונה טריה שרק נוחתת במערכות העיתונים (לפרסום במקום בולט, אה!) של הרב הראשי של ביתר בכנס הכנה לשפעת החזירים בביתר עילית מטעם קופת חולים מאוחדת! וכן הלאה וכן הלאה.

שלא תסיקו מסקנות נמהרות. אני מכבד זאת מאוד. בניגוד לדעות אחרות שפורסמו, אני בעד שימוש ברבנים ובדעת תורה בכל רובד ורובד בחיים. אני גאה להיות כפוף לדעתם של גדולי תורה. אני גאה לשמוע בקולם. אני גאה לתלות את תמונתם בסלון ביתי. אני סבור (בניגוד להרצל ולכמה גלויי ראש קרחים בתל-אביב שרוצים לשמור על אנשי הדת בבתי הכנסת ולא לתת להם להתערב בכל דבר) כי יש להתייעץ עם גדולי הדור בכל דבר, ונשמח לשמוע בקולם בכל עניין. גם על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. אנחנו נתייעץ איתם אפילו איפה לעבוד, הם לשים את תמונתם על לוח שנה, היכן לכתוב, היכן להתגורר והאם להביא להם הביתה את מנכ"ל הבנק הפלוני תוך פרסום התמונה בכל אמצעי המדיה האפשריים.