בעוד שבית המשפט העליון, הורגל לעובדה כי הוא הסמכות העליונה בישראל, הורי הילדות בעמנואל אמרו כי סופו של דבר מול דברי הרב ודברי התלמיד, דברי הרב קודמים. ומה שיפסוק בית המשפט מול פסיקת הרב, עמדת הרב קודמת.
הדילמה הזו משקפת לעומק את העימות הסמוי ואת המתח בין שתי הגישות: בין הנארטיב הליברלי לבין הנארטיב היהודי לאומי. רוב העם בישראל נמצא בתווך, כאשר בצד הקיצוני השמאלי עומדים זה לצד זה יהודים מיידי אבנים בבילעין, עיתונאי גולה בלונדון, הקרן החדשה לישראל ומצביעי מרץ ומן הקצה השני עומדים אלו שממשיכים את המורשת, נושאי לפיד היהדות. היכן נמצא בית המשפט העליון בין שתי הקצוות?
נחדד את השאלה יותר: האם במקומות בהן המחוקק לא אמר את דברו, או במקומות בהן מגיעה סוגיה חרדית \ דתית \ ימנית לבית המשפט העליון האם הצדק יראה ויעשה?
לצערי, התשובה שלילית. יש לומר זאת בבירור: הציבור החרדי (כמו גם לחלק גדול מהציבור הימני) איבד את האימון בבית המשפט העליון. בשני העשורים האחרונים, הפך בית המשפט העליון למגדל שן המייצג את המיעוט הליברלי בישראל. בשני העשורים האחרונים, הפך בית המשפט העליון גם לרשות מחוקקת ומבצעת בהנחילה עמדות וערכים ובהתערבות בוטה בסוגיות של פוליטיקה, מדיניות והשקפת עולם, לעיתים בניגוד לחוקי הכנסת ובניגוד גמור לעמדתו של המחוקק.
אין מדובר בהשערות שנקלטו מהאוויר, מדובר בעובדות שנבדקו והתאמתו. במסגרת פעילותי בארגון בשם "מנוף - המרכז למידע יהודי", הייתי מעורב במחקר שבדק את מגמות הפסיקה של שופטי בית המשפט העליון ביחס לנושאי דת ומדינה. הבדיקה מעמיקה שנעשתה, מגלה כי הטענה שבית המשפט העליון מפלה את הציבור החרדי לרעה הינה טענה מבוססת על מידע ונתונים.
המחקר הקיף פסיקות בג"ץ במשך למעלה מעשור, ובמהלכו נבדקו למעלה מ-15,000 פסקי-דין בין השנים 1991 - 2001. המחקר הוכיח כי 80% מפסיקות בג"ץ בנושאי דת ומדינה הן בניגוד גמור לדת וכי הפסיקות השליליות גדולות פי 9 מהחיוביות, זאת במסגרת המגמה הקיימת בפסיקות של בית המשפט העליון לפיה בנושאים הקשורים לדת או לדתיים בית המשפט נוקט עמדה נגדית - גם כאשר מדובר בזכויות יסוד! המחקר גילה שבית המשפט העליון הולך ומחריף את פסיקותיו השליליות ביחס לדת ומסורת, תומך בביטול הסטאטוס קוו הדתי, ממעט לשתף שופטים דתיים בפסיקה ובעל הרכב הומוגני הרחוק מזה המאפיין את האוכלוסייה בישראל.
מתוך כלל הנושאים שנבדקו במחקר, בודדו את אותם אעתירות שמטרתם לשנות את הסטאטוס קוו הדתי. נעשתה חלוקה בין עתירות שהוגשו ע"י צדדים חילוניים המעוניינים לשנות את הסטאטוס קוו לכיוון יותר חילוני (לדוגמה: הענקת זכויות לבן זוג הומוסקסואל בשם עקרון השוויון) ובין חוגים דתיים שביקשו לשנות את הסטאטוס קוו לכיוון יותר דתי (לדוגמה: עתירה להעברת משחקי כדורגל לימי חול בשם עקרון השוויון). על פי הממצאים 87% עתירות לביטול הסטאטוס קוו לכיוון חילוני התקבלו, לא התקבלה אף עתירה שמטרתה שינוי סטאטוס קוו לשם שמירת זכויותיהם של אנשים דתיים. להלן מספר דוגמאות של עתירות שהוגשו להגנה או בשם זכויות אדם לצד הדתי\חרדי שנדחו. זכויות היסוד שבהם הייתה הפסיקה אמורה להתחשב: חופש הביטוי, הזכות לשוויון, חופש הדת ואי פגיעה ברגשי דת: נדחתה עתירה לא לפגוע באפשרות קיום מצוות ע"י הסגרה; נדחתה עתירה של ישיבות באשדוד נגד חלוקת תקציב לא הוגנת; נדחתה בקשת בי"ס דתי לקבל מבנה ; נדחה ערעור על מעצר קטין חרדי בן 14 עד תום ההליכים; נדחה ערעור רב שנאסר על השמעת דעות קיצוניות; נדחה ערעור על פינוי בית כנסת; נדחה ערעור על קידום שופט שהתבטא נגד דתיים; נדחה בקשת שוטר שלא לחייבו לחלל שבת וכן הלאה.
כמו כן עשרות עתירות שעניינן שינוי הסטטוס קוו לרעת הדתיים התקבלו, להלן מקבץ מקרי של פסיקות שהתקבלו להרעת הסטאטוס קוו הדתי: התקבלה עתירה לביטול חוק עזר לא לפתוח קולנוע בשבת; נאסר על עיריית אשדוד למנוע מכירת בשר חזיר; בג"ץ מיטראל: התקבלה עתירה לאפשר ייבוא של בשר לא כשר לארץ; בג"צ בבלי : חיוב ביה"ד הרבני לדון ע"פ הדין האזרחי ולא העברי; הכרה בנישואים אזרחיים בפני קונסול; הותר כיתוב אישי על מצבות; נקבע כי לצורך חוק המרשם וחוק השבות אין חובה לקיים אישור של פקודת העדה הדתית – המרה. אין צורך לדרוש גיור אורתודוכסי; נתקבלה עתירת ידועה בציבור לשנות שם משפחתה לזה של בן זוגה (ללא נישואין)
כמו כן, מצא המחקר מתאם מובהק בין עמדות אישיות של השופטים בנושא דת ומסורת לפסיקותיהם בנושאים אלו. שופטים דתיים בהרכב פוסקים בדרך כלל הפוך מעמיתיהם החילוניים וזאת למרות שאלה וגם אלה נסמכים על לשון החוק ומוצאים סימוכין לפסיקות שונות, באותן עתירות, מאשר עמיתיהם. יוצא איפה, ששופטים, כבולים להשקפת עולמם האישית, בבואם לתת פרשנות לחוק, לעיתים גם נגד כוונת המחוקק.
קיצורו של דבר: המחקר גילה כי בית המשפט העליון אינו משקף את רובו של הציבור בישראל וגם אינו מייצג אותו.
בעניין זה יש להוסיף עוד מספר נתונים שאינם ידועים לכלל הציבור. בית המשפט העליון בישראל הינו יצור יוצא דופן בנוף בתי המשפט בעולם. זהו בית משפט בעל כוח בלתי מוגבל בזכות שלושת הפרמטרים הבאים: בג"ץ הוא בית המשפט העליון היחיד בעולם הדמוקרטי שגם הכהונה בה בלתי מוגבלת (השופטים משרתים בה עד יציאתם לגמלאות. בארה"ב, שווייץ, דנמרק ובעוד עשרות מדינות שופטים מתמנים לתקופה מוגבלת) וגם סמכות השפיטה בה בלתי מוגבלת (בעשרות מדינות בעולם המערבי כצרפת, אוסטריה, יפן, איטליה ועוד קיים בית דין מיוחד לחוקה) וגם בית משפט שממנה את עצמו (בארה"ב, בריטניה, צרפת ובעוד עשרות מדינות שופטים מתמנים באמצעות רשויות פוליטיות).
חשוב להרחיב לגבי הסעיף האחרון: בחירת שופטי בית המשפט העליון נעשית בהליך חשאי, בלא פיקוח ציבורי של ממש. אין מפרסמים מראש את שמות המועמדים, אין מספרים לציבור דבר וחצי דבר על השיקולים בעד ונגד. אמנם, הוועדה לבחירת שופטים אמורה לייצג את הציבור – אך שליש ! מחברי הועדה (3 מתוך 9) הינם שופטי בית המשפט העליון. למרות שהם מהווים רק שליש מהוועדה, הרי הם קבוצה מגובשת ויציבה, בעוד ששאר החברים מפוצלים ומתחלפים בתדירות גבוהה יחסית. עד שנות ה-90 והיבחרותו של דרור חוטר-ישי ליו"ר לשכת עורכי הדין, שלטו השופטים בוועדה באמצעות ברית שכרתו עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו כרת אהרן ברק ברית עם שר המשפטים צחי הנגבי שזכה ממנו בתמורה ללגיטימציה ציבורית. ואכן, מרבית השופטים שנבחרו היו בצלמו ובדמותו של אהרן ברק, אבי האקטיביזם השיפוטי הליברלי. כך, אגב, נפל אדמונד לוי לבית המשפט העליון באמצעות דיל בין שר המשפטים מאיר שטרית לאהרן ברק, שהביא את יקירתו פרוקצ'יה.
אגב, אין גם תקדים היסטורי בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד על לחוקי יסוד (שהתקבלו על חודם של קולות ולא ברוב מהותי, ושחלקם כלל לא התקבלו) ונוטל לעצמו את הזכות לבטל חוקים של הכנסת ולהכתיב ערכים והשקפות עולם. אכן לחוקי היסוד מעמד על. אך בית המשפט העליון לקח לעצמו מרווח ענק בפרשנות המרחיבה שהוא העניק לכוונת המחוקק. כך למשל, חוקי היסוד באו לעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. קרי: ראשית יהודית, ולאחר מכן דמוקרטית. המחוקקים אף הרחיבו ואמרו כי במקומות בהן החוק הישראלי אינו קובע, יש להיעזר במשפט העברי. בפועל, כאמור בית המשפט העליון מחק את המילה יהודית והשאיר את המילה דמוקרטית. בניגוד לכוונתה של הרשות המחוקקת במעמד קביעת חוקי היסוד.
בכל מקום בעולם הדמוקרטי נהוג להגביל את כוחם של הרשויות באמצעות איזונים. כאן בית המשפט העליון הינו בעל שררה בלתי מוגבלת, וכמו תוכנה שהושתלה במערכת הפוליטית לפני 20 שנה, מסמר בלי ראש שימשיך את האופי הליברלי, החילוני, השמאלני של מדינת ישראל גם כאשר היא משתנה מבחינה פוליטית, גם כאשר מפלגת העבודה, קדימה ומרץ הפכו למיעוט. וגם כאשר אורנן יקותיאלי מת, בית המשפט העליון ממשיך את מורשתו הזכורה לרעה.
כחכמה לאחר מעשה, מובנת היטב היום ההתנגדות החריפה מאוד של המפלגות הדתיות לכינון חוקה בישראל. וטוב שהמפגלות הדתיות ימשיכו להתנגד לכל שביב כוח נוסף שיוענק לבית המשפט העליון. כיום, כאשר בכל זאת בית המשפט העליון הפך עצמו ל"בית דין לחוקה" וכעין מחוקק על וקובע כל, הפיתרון המעשי היחיד הינו הקמה של "בית דין לחוקי יסוד" שייצג וישקף את העמדות השונות בישראל לאחר מעשה, כאשר מה הפיתרון, איפה, הוא הקמה של בית דין לחוקה, שיורכב מאנשים בעלי השקפת עולם מגוונת (כולל רבנים ודיינים מבית הדין הגדול) ולא בית משפט ששופטיו משבטים את עצמם ובוחרים את עצמם אחד בדמות רעהו הקרוב אליו.
הדילמה הזו משקפת לעומק את העימות הסמוי ואת המתח בין שתי הגישות: בין הנארטיב הליברלי לבין הנארטיב היהודי לאומי. רוב העם בישראל נמצא בתווך, כאשר בצד הקיצוני השמאלי עומדים זה לצד זה יהודים מיידי אבנים בבילעין, עיתונאי גולה בלונדון, הקרן החדשה לישראל ומצביעי מרץ ומן הקצה השני עומדים אלו שממשיכים את המורשת, נושאי לפיד היהדות. היכן נמצא בית המשפט העליון בין שתי הקצוות?
נחדד את השאלה יותר: האם במקומות בהן המחוקק לא אמר את דברו, או במקומות בהן מגיעה סוגיה חרדית \ דתית \ ימנית לבית המשפט העליון האם הצדק יראה ויעשה?
לצערי, התשובה שלילית. יש לומר זאת בבירור: הציבור החרדי (כמו גם לחלק גדול מהציבור הימני) איבד את האימון בבית המשפט העליון. בשני העשורים האחרונים, הפך בית המשפט העליון למגדל שן המייצג את המיעוט הליברלי בישראל. בשני העשורים האחרונים, הפך בית המשפט העליון גם לרשות מחוקקת ומבצעת בהנחילה עמדות וערכים ובהתערבות בוטה בסוגיות של פוליטיקה, מדיניות והשקפת עולם, לעיתים בניגוד לחוקי הכנסת ובניגוד גמור לעמדתו של המחוקק.
אין מדובר בהשערות שנקלטו מהאוויר, מדובר בעובדות שנבדקו והתאמתו. במסגרת פעילותי בארגון בשם "מנוף - המרכז למידע יהודי", הייתי מעורב במחקר שבדק את מגמות הפסיקה של שופטי בית המשפט העליון ביחס לנושאי דת ומדינה. הבדיקה מעמיקה שנעשתה, מגלה כי הטענה שבית המשפט העליון מפלה את הציבור החרדי לרעה הינה טענה מבוססת על מידע ונתונים.
המחקר הקיף פסיקות בג"ץ במשך למעלה מעשור, ובמהלכו נבדקו למעלה מ-15,000 פסקי-דין בין השנים 1991 - 2001. המחקר הוכיח כי 80% מפסיקות בג"ץ בנושאי דת ומדינה הן בניגוד גמור לדת וכי הפסיקות השליליות גדולות פי 9 מהחיוביות, זאת במסגרת המגמה הקיימת בפסיקות של בית המשפט העליון לפיה בנושאים הקשורים לדת או לדתיים בית המשפט נוקט עמדה נגדית - גם כאשר מדובר בזכויות יסוד! המחקר גילה שבית המשפט העליון הולך ומחריף את פסיקותיו השליליות ביחס לדת ומסורת, תומך בביטול הסטאטוס קוו הדתי, ממעט לשתף שופטים דתיים בפסיקה ובעל הרכב הומוגני הרחוק מזה המאפיין את האוכלוסייה בישראל.
מתוך כלל הנושאים שנבדקו במחקר, בודדו את אותם אעתירות שמטרתם לשנות את הסטאטוס קוו הדתי. נעשתה חלוקה בין עתירות שהוגשו ע"י צדדים חילוניים המעוניינים לשנות את הסטאטוס קוו לכיוון יותר חילוני (לדוגמה: הענקת זכויות לבן זוג הומוסקסואל בשם עקרון השוויון) ובין חוגים דתיים שביקשו לשנות את הסטאטוס קוו לכיוון יותר דתי (לדוגמה: עתירה להעברת משחקי כדורגל לימי חול בשם עקרון השוויון). על פי הממצאים 87% עתירות לביטול הסטאטוס קוו לכיוון חילוני התקבלו, לא התקבלה אף עתירה שמטרתה שינוי סטאטוס קוו לשם שמירת זכויותיהם של אנשים דתיים. להלן מספר דוגמאות של עתירות שהוגשו להגנה או בשם זכויות אדם לצד הדתי\חרדי שנדחו. זכויות היסוד שבהם הייתה הפסיקה אמורה להתחשב: חופש הביטוי, הזכות לשוויון, חופש הדת ואי פגיעה ברגשי דת: נדחתה עתירה לא לפגוע באפשרות קיום מצוות ע"י הסגרה; נדחתה עתירה של ישיבות באשדוד נגד חלוקת תקציב לא הוגנת; נדחתה בקשת בי"ס דתי לקבל מבנה ; נדחה ערעור על מעצר קטין חרדי בן 14 עד תום ההליכים; נדחה ערעור רב שנאסר על השמעת דעות קיצוניות; נדחה ערעור על פינוי בית כנסת; נדחה ערעור על קידום שופט שהתבטא נגד דתיים; נדחה בקשת שוטר שלא לחייבו לחלל שבת וכן הלאה.
כמו כן עשרות עתירות שעניינן שינוי הסטטוס קוו לרעת הדתיים התקבלו, להלן מקבץ מקרי של פסיקות שהתקבלו להרעת הסטאטוס קוו הדתי: התקבלה עתירה לביטול חוק עזר לא לפתוח קולנוע בשבת; נאסר על עיריית אשדוד למנוע מכירת בשר חזיר; בג"ץ מיטראל: התקבלה עתירה לאפשר ייבוא של בשר לא כשר לארץ; בג"צ בבלי : חיוב ביה"ד הרבני לדון ע"פ הדין האזרחי ולא העברי; הכרה בנישואים אזרחיים בפני קונסול; הותר כיתוב אישי על מצבות; נקבע כי לצורך חוק המרשם וחוק השבות אין חובה לקיים אישור של פקודת העדה הדתית – המרה. אין צורך לדרוש גיור אורתודוכסי; נתקבלה עתירת ידועה בציבור לשנות שם משפחתה לזה של בן זוגה (ללא נישואין)
כמו כן, מצא המחקר מתאם מובהק בין עמדות אישיות של השופטים בנושא דת ומסורת לפסיקותיהם בנושאים אלו. שופטים דתיים בהרכב פוסקים בדרך כלל הפוך מעמיתיהם החילוניים וזאת למרות שאלה וגם אלה נסמכים על לשון החוק ומוצאים סימוכין לפסיקות שונות, באותן עתירות, מאשר עמיתיהם. יוצא איפה, ששופטים, כבולים להשקפת עולמם האישית, בבואם לתת פרשנות לחוק, לעיתים גם נגד כוונת המחוקק.
קיצורו של דבר: המחקר גילה כי בית המשפט העליון אינו משקף את רובו של הציבור בישראל וגם אינו מייצג אותו.
בעניין זה יש להוסיף עוד מספר נתונים שאינם ידועים לכלל הציבור. בית המשפט העליון בישראל הינו יצור יוצא דופן בנוף בתי המשפט בעולם. זהו בית משפט בעל כוח בלתי מוגבל בזכות שלושת הפרמטרים הבאים: בג"ץ הוא בית המשפט העליון היחיד בעולם הדמוקרטי שגם הכהונה בה בלתי מוגבלת (השופטים משרתים בה עד יציאתם לגמלאות. בארה"ב, שווייץ, דנמרק ובעוד עשרות מדינות שופטים מתמנים לתקופה מוגבלת) וגם סמכות השפיטה בה בלתי מוגבלת (בעשרות מדינות בעולם המערבי כצרפת, אוסטריה, יפן, איטליה ועוד קיים בית דין מיוחד לחוקה) וגם בית משפט שממנה את עצמו (בארה"ב, בריטניה, צרפת ובעוד עשרות מדינות שופטים מתמנים באמצעות רשויות פוליטיות).
חשוב להרחיב לגבי הסעיף האחרון: בחירת שופטי בית המשפט העליון נעשית בהליך חשאי, בלא פיקוח ציבורי של ממש. אין מפרסמים מראש את שמות המועמדים, אין מספרים לציבור דבר וחצי דבר על השיקולים בעד ונגד. אמנם, הוועדה לבחירת שופטים אמורה לייצג את הציבור – אך שליש ! מחברי הועדה (3 מתוך 9) הינם שופטי בית המשפט העליון. למרות שהם מהווים רק שליש מהוועדה, הרי הם קבוצה מגובשת ויציבה, בעוד ששאר החברים מפוצלים ומתחלפים בתדירות גבוהה יחסית. עד שנות ה-90 והיבחרותו של דרור חוטר-ישי ליו"ר לשכת עורכי הדין, שלטו השופטים בוועדה באמצעות ברית שכרתו עם נציגי הלשכה, ובימי ממשלת נתניהו כרת אהרן ברק ברית עם שר המשפטים צחי הנגבי שזכה ממנו בתמורה ללגיטימציה ציבורית. ואכן, מרבית השופטים שנבחרו היו בצלמו ובדמותו של אהרן ברק, אבי האקטיביזם השיפוטי הליברלי. כך, אגב, נפל אדמונד לוי לבית המשפט העליון באמצעות דיל בין שר המשפטים מאיר שטרית לאהרן ברק, שהביא את יקירתו פרוקצ'יה.
אגב, אין גם תקדים היסטורי בעולם למצב שבו בית המשפט מכריז על מעמד על לחוקי יסוד (שהתקבלו על חודם של קולות ולא ברוב מהותי, ושחלקם כלל לא התקבלו) ונוטל לעצמו את הזכות לבטל חוקים של הכנסת ולהכתיב ערכים והשקפות עולם. אכן לחוקי היסוד מעמד על. אך בית המשפט העליון לקח לעצמו מרווח ענק בפרשנות המרחיבה שהוא העניק לכוונת המחוקק. כך למשל, חוקי היסוד באו לעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. קרי: ראשית יהודית, ולאחר מכן דמוקרטית. המחוקקים אף הרחיבו ואמרו כי במקומות בהן החוק הישראלי אינו קובע, יש להיעזר במשפט העברי. בפועל, כאמור בית המשפט העליון מחק את המילה יהודית והשאיר את המילה דמוקרטית. בניגוד לכוונתה של הרשות המחוקקת במעמד קביעת חוקי היסוד.
בכל מקום בעולם הדמוקרטי נהוג להגביל את כוחם של הרשויות באמצעות איזונים. כאן בית המשפט העליון הינו בעל שררה בלתי מוגבלת, וכמו תוכנה שהושתלה במערכת הפוליטית לפני 20 שנה, מסמר בלי ראש שימשיך את האופי הליברלי, החילוני, השמאלני של מדינת ישראל גם כאשר היא משתנה מבחינה פוליטית, גם כאשר מפלגת העבודה, קדימה ומרץ הפכו למיעוט. וגם כאשר אורנן יקותיאלי מת, בית המשפט העליון ממשיך את מורשתו הזכורה לרעה.
כחכמה לאחר מעשה, מובנת היטב היום ההתנגדות החריפה מאוד של המפלגות הדתיות לכינון חוקה בישראל. וטוב שהמפגלות הדתיות ימשיכו להתנגד לכל שביב כוח נוסף שיוענק לבית המשפט העליון. כיום, כאשר בכל זאת בית המשפט העליון הפך עצמו ל"בית דין לחוקה" וכעין מחוקק על וקובע כל, הפיתרון המעשי היחיד הינו הקמה של "בית דין לחוקי יסוד" שייצג וישקף את העמדות השונות בישראל לאחר מעשה, כאשר מה הפיתרון, איפה, הוא הקמה של בית דין לחוקה, שיורכב מאנשים בעלי השקפת עולם מגוונת (כולל רבנים ודיינים מבית הדין הגדול) ולא בית משפט ששופטיו משבטים את עצמם ובוחרים את עצמם אחד בדמות רעהו הקרוב אליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. אני אשמח לראותך שוב!