אור החנוכה המאיר את חלונות הבתים, מעלה שאלות. מעורר תהיות. שאלות רבות מנקרות.
מה מיוחד בנס של "טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך". חלשים ומעטים ביד חזקים ורבים הוא נס. יהודה המכבי, לפי המתואר נטל את החנית ואת החרב ויצא למלחמה. הוא ניצח במלחמה למרות עדיפותו המספרית הנחותה. אך האם לא היה זה נס גדול אילו כל הצבא היווני היה מת בנס. כמו ביציאת מצרים.
מה הנס המיוחד בנס פך השמן? בבית המקדש היו עשרה ניסים מדי יום. שמש הייתה יורדת משמיים. אפילו לחנינא בן דוסא אירע נס מרשים יותר כאשר החומץ דלק. האם לא היה נס גדול יותר אילו היו לוקחים מים והם היו דולקים 8 ימים?
בגמ' נאמר כי חכמים המתינו שנה שלמה עד שקבעו את ימי החנוכה לדורות. מדוע היו צריכים להמתין שנה. מדוע לא קבעו את ימי החג מיד כאשר טוהר בית המקדש?
יש, כמובן, את השאלה של הבית יוסף מדוע חוגגים 8 ימי נס – בגין המנורה שדלקה 8 ימים בכמות שהספיקה ליום אחד, הלא השמן הספיק ליום אחד, היו צריכים לחגוג איפוא, 7 ימים.
מה הרעיון של "פרסומי ניסא" דווקא בחג החנוכה? האם בפסח אנו תולים מצות בחלונות? לא מצאנו בחגים נוספים שיש עניין של לפרסם הנס בחוצות העיר.
כל השאלות הללו, ושאלות נוספות שמהדהדות בראש מקבלות מענה כאשר מתבוננים במהות החג.
חנוכה באה לסמל את הניצחון של היהודים על היוונים. יש להבין שהתרבות היוונית כבשה את העולם בסערה. מעולם פאגני, עמוס מיסטיקה אלילית, עבודת כוכבים ופסלים, פיתחו היוונים והנחילו לעולם את העליונות של השכל האנושי.
המדע המודרני, מדע ימי הביניים ובעצם כל התרבות המערבית היום מושתת על התפיסה התרבותית היוונית המקדשת את החומר. היוונים העריצו את החכמה האנושית – ופיתחו את אתנה – שהיא הייתה אלת המדע. אריסטו, אפלטון ואבות הפילוסופיה המדעית הן תוצר ישיר של התרבות היוונית ולצידה פיתחו את ספרטה – שהיה הייתה אלת הכוח. הערצת הכוח האנושי. המדע והספורט אלו שני זרועות של התנגדות ליהדות.
היהדות אומרת לאדם, הטבע האנושי הינו כסות להשגחה אלוקית. המהות של הקיום האנושי היא עבודת הבורא שברא את העולם ואת האדם וממשיך להשגיח על ברואיו בני העם היהודי בהשגחה פרטית ועל אומות העולם בהשגחה כללית. האדם המאמין העובד לפרנסתו, מכיר שפרנסתו מובטחת משמיים, והעבודה הינה רק מס עובד שנגזרה עליו מאז חטא אדם הראשון. אין שום קשר בין השתדלותו לבין התוצאה. השפע הגשמי הינו תלוי בשפע רוחני. יתירה מזו, התורה מלמדת את האדם כי באמצעות פעולותיו הגשמיות הינו יכול להשפיע על עולמו הרוחני. לאדם יש גישה ישירה לערוצים רוחניים אלוקיים. היהדות אינה מעלה על נס השגים. היא מפארת את ההשתדלות. את המאמץ. לפום צערא אגרא. גם המוכשר ביותר בעולם, אינו ראוי לדרגתו, עליו לעמול לטפס ולהגיע. ההשגים המולדים, הפיזיים אינם נמצאים בראש.
היוונים דגלו בשיטה רציונלית-שכלית. הטבע פועל בחוקיות משלו, שיש לחקור אותו. אי אפשר לשנות את חוקיות הטבע. ניתן לפעול במסגרתו. כפי שבודקים בדיקות מדעיות. ישנה פעולה ותוצאה. אין ניסים. אין כוח על טבעי בעולם. אין נשמה אלוקית באדם. כוחו ועוצם ידו של האדם היא שעושה לו את החיל.
יהודים רבים נהרו אחרי החכמה וההשכלה היוונית. הן למדו בגימנסיות היווניות חכמות יווניות. למדו על הטבע, כוחות הטבע, על הכוכבים, המזלות. הן השתתפו בתחרויות ספורט המאדירות את כוח הגוף וההשגים. הם אימצו את התרבות היוונית. את המושגים היוניים.
כאשר הרים יהודה המכבי את נס המרד, הוא החליט להוכיח כי הנס האלוקי טמון גם במהלכים הטבעיים. אין הפרדה בין עולם הטבע לאלוקות. העולם רק מעלים את הכוח שמנהל את העולם. לכן כאשר יצא למאבק של חלשים ומעטים מול גיבורים ורבים, הנס היה בזכות היותם גם טהורים, צדיקים ועוסקי תורתך מול טמאים, רשעים וזדים.
הגזירה היוונית לא הייתה על הגוף. היוונים לא איימו להרוג את היהודים כפי שניסו לעשות זאת המן, טיטוס, פרעה, עמלק, היטלר, אחמדינג'אד ואחרים. היוונים רק ביקשו ליהודים לאמץ סמלי תרבות של היוונים. סגידה לשכל האנושי ולכוח האדם.
כאשר הגזירה היא על הנשמה, על יסוד היהדות – כאן לא די להתפלל, לצום וללבוש שק ואפר 3 ימים. יש לקרוא מלחמה ותיגר על האיום הזה.
זה המהות של נס החנוכה. השמן, הפתילה והאור שהמנורה מפיצה באה ללמד אותנו משל עמוק ומיוחד במינו. אור, הינו האנרגיה הכי קרובה לעולם הרוחני שיש בעולם. האוויר, הרוח ואפילו הקול לא נעים במהירות האור. אי אפשר למשש את האור עם היד. הוא לא חומרי כמו השמן והפתילה. ואין מקבלים כוויה ממנו כפי שמקבלים מן האש. הנה משהו מיוחד, טהור רוחני שדולק ומאיר ומלמד אותנו כי גם בעולם החומר שלנו, החומר, הגוף העולם הפיזי – השמן, הפתילה והאש – היינו האדם, התורה והמצוות יכולים להדליק אור רוחני. יכולים להדליק את אור הנשמה. העולם הוא לא רק טבע. יש בעולם מימד על טבעי. מימד שאי אפשר לחוש אותו בחמשת החושים. כמו שהאור נתפס רק בחוש הראיה, כך העולם הרוחני הוא נתפס רק על ידי הנשמה.
נאמר במדרש כי יוון החשיכו את עיניהם של ישראל. יתירה מזו, נאמר כי ארבעת הגלויות כתובות בפרשת בראשית. תוהו ובוהו חושך על פני תהום. אומרים חז"ל, תוהו זה גלות מצרים, בוהו זה גלות בבל, חושך זה גלות יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל ותהום זה גלות אדום – שהיא גלות שאינה נגמרת. גם גלות אדום, יונקת מגלות יוון.
התרבות המערבית מבוססת על התרבות היוונית ויונקת ממנה. אירופה וארה"ב מאדירות את המדע ואת הספורט. מאות מיליוני איש סוגדים ומשתחווים לאלילי הספורט והמדע. סוגדים לכוח השכל האנושי אליהם גם מצטרפים יהודים רבים שהתרחקו משורשי היהדות ומאמצים את האלילים הללו, עובדים אותם, משתחווים להם ומשתעבדים להם.
ובערב, עם שקיעת החמה ילד יהודי טהור עיניים לוקח נר קטן ומדליק שלהבת גדולה שמאירה את החושך, והנר מספרת לכולם את הסיפור היהודי עתיק היומין. של מאבק באימפריות גדולות. של יהודי שהעולם כולו אינו יכול לו ושכל העולם תלוי בו. של יהודי נצחי שהולך מזה אלפי דורות, כל התרבויות סביבו מתפוררות ורק הוא מאיר את הנשמה, את העולם. מחבר את העולם הפיזי למה שמסתתר בתוכו. עוצם עיניים. דמעה יורדת מעיניו. והנה הוא ממשיך גם לחיות את הניסים המופלאים שמסתתרים בכל צעד וצעד, בכל נשימה ונשימה, בכל רגע ורגע. בימים ההם בזמן הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. אני אשמח לראותך שוב!