למה הם מתאבדים?

ממחקר שערכה עמותת "בשביל החיים" - התומכת במשפחות שיקיריהן שמו קץ לחייהם, עולה כי 40% מהחוזרים בשאלה הם בעלי נטיות אובדניות לעומת רק 12% מהחילונים, 10% ממי שהגדירו עצמם מסורתיים ו-6% בלבד מהדתיים. כמו כן, בכנס שהתקיים לפני שבועיים בהשתתפות כמה עשרות חוזרים בשאלה, כמעט כל אחד מהנוכחים סיפר כי או שניסה להתאבד בפועל, או שהרהר בכך פעם או פעמיים.

ואכן, 2 הטרגדיות האחרונות בשבועות האחרונים של צעירים שחזרו בשאלה שהתאבדו, מצטרף לסדרה ארוכה של חוזרים בשאלה שהתאבדו בשנים האחרונות. בהתחשב במספרם הזעום של החוזרים בשאלה, מדובר במגיפה של ממש הדורשת הבנה בנפשם המסוכסכת של צעירים אלה.

ראשית מעבודתי עם צעירים אלה, גיליתי כי או מדובר בצעירים שעבר משבר כזה או אחר שדחק אותם מהחברה החרדית, או שמדובר בצעירים שרואים את העולם בשחור לבן ואינם מסוגלים לחיות בעולמה של תורה בלי להיות "מלאכים". מדובר, בדרך כלל בצעירים בעלי נשמות גבוהות, צעירים מוכשרים מאוד, יצירתיים ובעלי רגש גבוה מן הממוצע. המכנה המשותף הנפשי שלהם הוא שהם מתקשים לקבל דרך האמצע או דרך הפשרה, זה הכל או לא כלום. אם הם לא מצליחים להתפלל, ללמוד, לשמור את כל המצוות, הם יעדיפו לזרוק גם את התפילין לים, חלילה.

הניתוק מהמשפחה, הוא בדרך כלל רק השלב האחרון לאחר הבריחה משמירת תורה ומצוות, מתפילה ומחיבור אל אלוקים. וכאן טמון זרע הפורענות של ההתאבדות הקולקטיבית הזו:  צעירים אלו שמתחילים את צעדיהם הראשונים בעולם החילוני, מדמיינים כי שם הם ימצאו את האושר את השלווה לנשמתם הסוערת. הם מדמיינים שהעולם החילוני שקורץ להם מעבר לחומה יעניק להם מענה לתחושת החסר שיש להם, אך המציאות העגומה היא שהניתוק הדרמטי והקיצוני ממקור האור והאהבה, מהאלוקים בשמיים, יוצר האדם ויוצר העולם מביא לנשמתם בדידות, אומללות, עצבות ודיכאון.

ברגע שניתקו את עצמם מאור החיים, הם גוזרים על עצמם חיי סבל פנימיים, גם אם מבחינה חומרית הם מצליחים להסתדר - נשמתם הרעבה אינה מסתפקת במי המלח המצמיאים של הסיפוק והעונג החומרי הזמני. אחר שאדם עשוי מחיבור של גוף ונשמה, הניתוק של צעיר חרדי מחיי הרוח המלאים של תורה ומצוות, מביאה לו אובדן של תחושת האושר והשלווה הפנימית.

זה דבריו של שלמה המלך, החכם מכל אדם שאמר "והנפש לא תמלא", הנפש של חוזר בשאלה שכבר טעמה את הטעם המתוק של שירי שבת מענגים ומרוממי נפש, שכבר חווה את האור הפנימי של חיבור למקור האנרגיה בעולם בתפילה סוערת, שכבר טעם את טעמו המתוק של סברה טובה ברמב"ם, שכבר התחבר אל המעמקים הרוחניים האין סופיים שמעניקה לו החוויה היהודית, לא ימצאו מעולם את סיפוקו המלא בעולם הזה. להפך.

חילונים שמעולם לא היו במקום הזה, גם לא יבינו זאת מעולם. לכן מרבית החוזרים בשאלה, חוזרים בתשובה כאשר מתבגרים מעט ומתאזנים. לכן הנהלת הל"ל לא מעמידים מעולם יושב ראש שהיה חרדי לשעבר, שכן אלו האחרונים בקבוצת סיכון לחזרה בתשובה, מלבד אלו, שלהוותינו החליטו ליטול את נפשם בכפם.

הכיליון הרוחני נושא בחובו, גם באופן לא מודע, בדידות איומה, אפילה, שמיים ריקים. כמו שהניתוק מהמשפחה, ומסביבת הגידול הטבעית, היא רק תוצאה של הניתוק הרוחני, כך ההתאבדות הפיזית, היא רק שלב נוסף לאחר ההתאבדות הרוחנית שבה צעירים אלו כורתים את עצמם מענף החיים. גם אלו שבוחרים לחיות, עדיין נמצאים עם חור גדול בנשמה וצימאון לאותו אור רוחני וטעם מתוק של קשר וחיבור לאור האלוקי שזורח בליבם. כאשר הם מנסים לחתוך את החיבור הזה, הם גוזרים על נשמתם אומללות מייסרת.

אני רוצה לכתוב לאותו מ. או אותה א. עתידיים, קחו בחשבון שהאלוקים אוהב אתכם מאוד, למרות מה שעשיתם. למרות שהתרחקתם ממנו מאוד, הוא רוצה את הטובה שלכם, הוא רוצה להשפיע את השפע שלו עליכם, אל תפנו את הגב לעונג האמיתי. אלוקים מעולם לא נטש אתכם, אפי' לרגע, הוא נמצא איתכם בכל רגע ורגע על מנת להשפיע עליכם מרחמיו האין סופיים. בחייכם, אל תסגרו את הדלת לשפע האלוקי. אל תתאבדו!