בתחילת מלחמת העולם השנייה, פלש הצבא הגרמני לאדמת פולין במבצע בזק בן חודש ימים. המגף הנאצי שיסע במכת מחץ את הצבא הפולני העצום וגדול הממדים שמנה אז למעלה ממיליון וחצי איש. הסיבה המרכזית לכניעתה המיידית של פולין, הייתה העובדה שכלי הנשק ושיטות הלחימה של הצבא הפולני התאימו לדור הישן. הגנרלים הפולניים באו לשדה הקרב עם חרבות וסוסים מול עוצבות הברזל, הטנקים, והמטוסים הגרמניים.
המחאה למען השבת רצויה ומתבקשת. לדאבוננו, התקשורת הישראלית מבקשת לצייר את הציבור החרדי כולו בצבעים שליליים. עבורם כל מחאה חרדית הינה הזדמנות מצוינת לתאר שוב את הציבור החרדי כולו כהמון שחור "אלים" ו"מתפרע". כל אימת שמתקיימת לה מחאה חרדית (ובמיוחד אם נמצא בתוכה נער או שניים בסגנון "שמפניה" הנוהגים באופן שלילי ומכתימים את הציבור כולו), ישר נשלפות מהשרוול הביטויים מהלקסיקון המיוחד השמור לציבור החרדי: "השתוללות", "התפרעות" וכן הלאה.
התיאור השלילי של הציבור החרדי אינו נופל על אוזניים ערלות. כל פעם אני מזדעזע מחדש לקרוא את התגובות נוטפות השנאה, הארס והעוינות של חילונים כלפי חרדים סביב ידיעות או כתבות על המחאות החרדיות, שגברו בחודשים האחרונים. התגובות שמתפרסמות בכלי התקשורת מדברות על גירוש החרדים (כולם), על אלימות נגדית וכן הלאה בצירוף ביטויי שטנה שבמדינות אחרות היו מכונות אנטישמיות. יתירה מזו, משטרת ירושלים מקבלת גיבוי ציבורי ותקשורתי להפעלת אלימות יתירה מול ההפגנות הללו (וכפי שבא לידי ביטוי בחודשים האחרונים בירי בשטח בנוי, בזריקת רימוני הלם ובדריסת מפגינים בגיבוי שוטרים). כך שלעיתים יוצא שכרנו בהפסדנו, שלא לדבר על האלמנט של סכנת נפשות.
האם יש מה לעשות כדי למתן את עומק השנאה? האם ניתן להגביר, אפילו במעט, את ההבנה של אלו שרחוקים מתורה ומצוות לערכים, ליהדות, לשבת? לצעדי המחאה הלגיטימיים שלנו על הפגיעה בציפור נפשנו? האם ניתן לנקוט באמצעים נוספים על מנת להשיג את מטרות המחאה?
מעשה אבות, סימן לבנים. כפי שיעקב הכין את עצמו למפגש עם עשיו בדורון, תפילה ומלחמה. כך אף אנחנו צריכים לנקוט באמצעים נוספים בהשתדלות שלנו מתוך חובת הערבות ההדדית. לא שייך להמשיך במאבקים ציבוריים רק עם חרב ההפגנות החלוד ועם הסוס העצל של מודעות הרחוב.
חברות ענק בארץ ובעולם מפעילות מערכות שלמות לשינוי מדיניות. לשינוי עמדות. כל קבוצה המעוניינת לבצע שינוי במדיניות הממסד, החל מביטול תעריפי הביטוח וכלה בביטול הרפורמה בנמלים – יושבים ומקימים מטה מאבק. גורמים שונים, מהתחום הציבורי ומהתחום הפרטי, שאני עובד איתם – כאשר מתרחש משבר, או כאשר הם רוצים להוביל יוזמה של חקיקה, או שינוי חקיקה, לחלופין, כאשר הם מעוניינים להשפיע על נבחרי ציבור או על הציבור כולו הם יושבים יחד עם אנשי מקצוע בתחומים שונים: בתחום התקשורת, המשפט, בתחום הפסיכולוגיה של ההמונים וכן הלאה. מכינים תוכניות עבודה. טקטיקה. אסטרטגיה. בודקים דרכי פעולה, מכינים תרחישים שונים וקובעים דרכי פעולה אפקטיביים.
האם לא הגיע הזמן שגם אנחנו כציבור שנאבק לא רק על זכויותיו, אלא גם על השמעת קול התורה והיהדות ברמה, האם לא ראוי כי נאמץ דרכי פעולה נוספים רב תחומיים? נשק ההפגנות הינו רק אמצעי אחד משלל אמצעים העומדים היום לרשות כל קבוצה להשגת מטרות. ישנם כלים נוספים שמן הראוי לאמץ אותם במאבק הערכי שמנהל הציבור החרדי בעיצוב דמותה של עיר הקודש.
המטרה ברורה: להביע מחאה של כאב על חילול השבת ודריסתה בפתיחת מפעלים ביום שבת קודש בירושלים עיר הקודש, ונקיטת פעולות שונות על מנת לעצור זאת. האם ננקטו כל הצעדים? האם נבדקו כל אפשרויות הפעולה?
מהיכרותי עם מערכות ציבוריות אחרות, צר לי לקבוע באופן ודאי כי ישנם דרכים נוספות שבהן ניתן לפעול על מנת לעצור את חילול השבת, מבחינת ויגזול החנית מיד המצרי.
למשל, להקים מטה מאבק חילוני נגד חילולי השבת (שלי יחימוביץ' תתרום רבות לעניין זה). למשל, להוביל יוזמת חקיקה בנושא מפעלים בירושלים. למשל, לקיים מאבק משפטי במישור של חוק שעות עבודה ומנוחה. למשל, להקים מערך הסברה מתוקשר אודות ערך השבת והתרומה שעם ישראל תרם לעולם באמצעות השבת (ישנם כלים מקצועיים המאפשרים העברת מסרים מורכבים) וכן הלאה וכן הלאה. אין ספק שכל הפעולות הללו עולות כסף. כסף רב. אך גם אין ספק שבמידה ויהיה מי שייטול את היוזמה, הוא יוכל לגייס כספים רבים מכל אדם שומר מצוות. אך להמשיך שוב רק בשיטת ההפגנות על מנת ליצור שינוי, מזכיר את הגנרל הפולני שבא לשדה הקרב עם הסוס והחרב, ומולו טנק משוריין ותותחי לייזר. זה גם לא עובד ורק נעשה מסוכן יותר עם הזמן.
פורסם בחרדים: http://www.haredim.co.il/ViewArticle.aspx?catID=3&itmID=5620
המחאה למען השבת רצויה ומתבקשת. לדאבוננו, התקשורת הישראלית מבקשת לצייר את הציבור החרדי כולו בצבעים שליליים. עבורם כל מחאה חרדית הינה הזדמנות מצוינת לתאר שוב את הציבור החרדי כולו כהמון שחור "אלים" ו"מתפרע". כל אימת שמתקיימת לה מחאה חרדית (ובמיוחד אם נמצא בתוכה נער או שניים בסגנון "שמפניה" הנוהגים באופן שלילי ומכתימים את הציבור כולו), ישר נשלפות מהשרוול הביטויים מהלקסיקון המיוחד השמור לציבור החרדי: "השתוללות", "התפרעות" וכן הלאה.
התיאור השלילי של הציבור החרדי אינו נופל על אוזניים ערלות. כל פעם אני מזדעזע מחדש לקרוא את התגובות נוטפות השנאה, הארס והעוינות של חילונים כלפי חרדים סביב ידיעות או כתבות על המחאות החרדיות, שגברו בחודשים האחרונים. התגובות שמתפרסמות בכלי התקשורת מדברות על גירוש החרדים (כולם), על אלימות נגדית וכן הלאה בצירוף ביטויי שטנה שבמדינות אחרות היו מכונות אנטישמיות. יתירה מזו, משטרת ירושלים מקבלת גיבוי ציבורי ותקשורתי להפעלת אלימות יתירה מול ההפגנות הללו (וכפי שבא לידי ביטוי בחודשים האחרונים בירי בשטח בנוי, בזריקת רימוני הלם ובדריסת מפגינים בגיבוי שוטרים). כך שלעיתים יוצא שכרנו בהפסדנו, שלא לדבר על האלמנט של סכנת נפשות.
האם יש מה לעשות כדי למתן את עומק השנאה? האם ניתן להגביר, אפילו במעט, את ההבנה של אלו שרחוקים מתורה ומצוות לערכים, ליהדות, לשבת? לצעדי המחאה הלגיטימיים שלנו על הפגיעה בציפור נפשנו? האם ניתן לנקוט באמצעים נוספים על מנת להשיג את מטרות המחאה?
מעשה אבות, סימן לבנים. כפי שיעקב הכין את עצמו למפגש עם עשיו בדורון, תפילה ומלחמה. כך אף אנחנו צריכים לנקוט באמצעים נוספים בהשתדלות שלנו מתוך חובת הערבות ההדדית. לא שייך להמשיך במאבקים ציבוריים רק עם חרב ההפגנות החלוד ועם הסוס העצל של מודעות הרחוב.
חברות ענק בארץ ובעולם מפעילות מערכות שלמות לשינוי מדיניות. לשינוי עמדות. כל קבוצה המעוניינת לבצע שינוי במדיניות הממסד, החל מביטול תעריפי הביטוח וכלה בביטול הרפורמה בנמלים – יושבים ומקימים מטה מאבק. גורמים שונים, מהתחום הציבורי ומהתחום הפרטי, שאני עובד איתם – כאשר מתרחש משבר, או כאשר הם רוצים להוביל יוזמה של חקיקה, או שינוי חקיקה, לחלופין, כאשר הם מעוניינים להשפיע על נבחרי ציבור או על הציבור כולו הם יושבים יחד עם אנשי מקצוע בתחומים שונים: בתחום התקשורת, המשפט, בתחום הפסיכולוגיה של ההמונים וכן הלאה. מכינים תוכניות עבודה. טקטיקה. אסטרטגיה. בודקים דרכי פעולה, מכינים תרחישים שונים וקובעים דרכי פעולה אפקטיביים.
האם לא הגיע הזמן שגם אנחנו כציבור שנאבק לא רק על זכויותיו, אלא גם על השמעת קול התורה והיהדות ברמה, האם לא ראוי כי נאמץ דרכי פעולה נוספים רב תחומיים? נשק ההפגנות הינו רק אמצעי אחד משלל אמצעים העומדים היום לרשות כל קבוצה להשגת מטרות. ישנם כלים נוספים שמן הראוי לאמץ אותם במאבק הערכי שמנהל הציבור החרדי בעיצוב דמותה של עיר הקודש.
המטרה ברורה: להביע מחאה של כאב על חילול השבת ודריסתה בפתיחת מפעלים ביום שבת קודש בירושלים עיר הקודש, ונקיטת פעולות שונות על מנת לעצור זאת. האם ננקטו כל הצעדים? האם נבדקו כל אפשרויות הפעולה?
מהיכרותי עם מערכות ציבוריות אחרות, צר לי לקבוע באופן ודאי כי ישנם דרכים נוספות שבהן ניתן לפעול על מנת לעצור את חילול השבת, מבחינת ויגזול החנית מיד המצרי.
למשל, להקים מטה מאבק חילוני נגד חילולי השבת (שלי יחימוביץ' תתרום רבות לעניין זה). למשל, להוביל יוזמת חקיקה בנושא מפעלים בירושלים. למשל, לקיים מאבק משפטי במישור של חוק שעות עבודה ומנוחה. למשל, להקים מערך הסברה מתוקשר אודות ערך השבת והתרומה שעם ישראל תרם לעולם באמצעות השבת (ישנם כלים מקצועיים המאפשרים העברת מסרים מורכבים) וכן הלאה וכן הלאה. אין ספק שכל הפעולות הללו עולות כסף. כסף רב. אך גם אין ספק שבמידה ויהיה מי שייטול את היוזמה, הוא יוכל לגייס כספים רבים מכל אדם שומר מצוות. אך להמשיך שוב רק בשיטת ההפגנות על מנת ליצור שינוי, מזכיר את הגנרל הפולני שבא לשדה הקרב עם הסוס והחרב, ומולו טנק משוריין ותותחי לייזר. זה גם לא עובד ורק נעשה מסוכן יותר עם הזמן.
פורסם בחרדים: http://www.haredim.co.il/ViewArticle.aspx?catID=3&itmID=5620
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. אני אשמח לראותך שוב!