מכבסת המילים של ירושלים

יראי חטא ימאסו. בגולה, בימי אידם, היהודים ידעו למצוא מחסה. הגויים, ניצלו את אווירת הפורקן, ויצאו מוסתים מהכנסיות להתקפת יהודים מזדמנת. בגלות בישראל, אנו יודעים כי יש מועדים שבהם החרדים נמצאים על המנגל, ואנשי פוליטיקה ותקשורת מבעירים את גחלי אש ההסתה. יום העצמאות: למה החרדים שורפים דגלים? יום הזיכרון: למה החרדים משתמטים? יום השואה: למה אתם קורצים בזמן הצפירה? יום של חול: למה אתם לא עובדים מ-8 עד 9? יום שבת: מה אתם עושים כאן בשכונה?

האמת נעדרת. את מבעירי המדורה וספקי השמן, לא מעניינת האמת. הם חיים בעולם של מציאות מדומה עמוסה בדעות קדומות. הנה, במשך כל יום אתמול, יום ירושלים, ולפני שמענו שוב ושוב את המסיתים הפרזיטים, מקול ישראל ומגל"צ ממחזרים לעייפה את הסיסמאות הידועות: על עיר הבירה של תל-אביב, השתלטו החרדים וכל החילונים הנאורים ברחו ממנה. סכנה לעיר. מה יהיה? את מי מעניינות העובדות?

אז הנה נתונים על ועובדות על ירושלים:

הגירה שלילית: בעשור האחרון עזבו את ירושלים כ-60,000 נפש. מי שהקשיב (בסבל רב) לסדרת הדוברים שעלו לדבר על ירושלים לאן? קיבל את הרושם כי מרבית העוזבים הינם חילונים שמאסו בהתחרדות של העיר. ובכן: מתברר כי למעלה מ-32,000 מתוך הבורחים מירושלים עברו להתגורר בבני-ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, רמת בית שמש ואלעד. יעדי הגירה חרדיים לחלוטין. שאר היעדים הינם ערים מעורבות. בהחלט יתכן, כי על כל חילוני שעוזב את ירושלים ישנם חמשה חרדים נוספים שמחפשים מקום אחר לגור בו. יתירה מזו, מחקר שנעשה ע"י מכון ירושלים לחקר ישראל מצביע כי למעלה מ-80% מאלו שעזבו את ירושלים עשו זאת משיקולי דיור או תעסוקה.

התחרדות: האם ירושלים הופכת להיות יותר ויותר חרדית? אין ספק שהעתיד שייך לחרדים, בע"ה. אך כיום, לצד הגידול הדמוגרפי בדור הצעיר (קצת פחות מ-100,000 ילדים בחינוך החרדי, כ"י. לעומת יותר מ-20,000 בחינוך החילוני) הפרהסיה בירושלים הופכת להיות יותר ויותר חילונית: ניתן למלא מספר עמודים במספרם של הפאבים, המסעדות, בתי הקפה והמועדונים (חניון קרתא, מישהו זוכר?) שנפתחו בשבת בשנים האחרונות בקרתא דשופריא. להלן רשימה חלקית: http://www.scribd.com/doc/29016906/Open-Jerusalem-March-2010-%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A8%D7%A5

***

אפרטהייד חרדי: עיתונאים ופוליטיקאים חילוניים (וראביי רגב רפורמי אחד) מאוד לא אוהבים את החרדים השחורים. אבל לא נעים להגיד "בוא נגרש את החרדים מירושלים", גם זה לא יפה לומר בציבור "שצריך להעדיף חילונים על חרדים", או "בוא נגרום לחרדים האלה להתחרט על זה שהם גרים פה". זה נשמע גזעני, מתנשא ולא פוליטקלי קורקט. אז מה עושים? כאן נכנסת לפעולה "מכבסת המילים" של שונאי החרדים. להלן לקסיקון חלקי של יפי הנפש, "אוהבי" הציבור החרדי:

"צעירים". מילת קוד, לחילונים תל-אביבים בני שישים. אל תאמר "הרל"י מעניקה מתנה של 4,000 ₪ לכל חילוני שבא להתגורר במרכז ירושלים", אלא אמור "אנו מחזקים את הצעירים שבאים לירושלים".

"ציבור חזק". שם קוד לאוסף בלתי מוגדר של מובטלים, מקבלי הבטחת הכנסת, עובדי ממשלה וקשי יום מהקטמונים - המכנה המשותף לכולם שהינם חילונים. אמור "אנחנו צריכים לחזק את הציבור החזק בירושלים".

"החברה האזרחית". נכון. בשיעורי האזרחות אנו לומדים כי דמוקרטיה זה שלטון הרוב. אבל זה רק כאשר הרוב הוא חילוני. כאשר הרוב הוא חרדי, יש לומר צריך "להעצים את החברה האזרחית", אפילו שהחברה האזרחית זה תושב חילוני אחרון שגר בלב שכונה חרדית. או פוליטרוק שמונה על ידי קולק בשנת תרפפ"ו ועד היום הוא יו"ר המנהלת בשכונה חרדית לגמרי, שכמובן מתנגד לבחירות. לא כי הוא נגד בחירות, אלא הוא בעד "חיזוק החברה האזרחית".

"צביון פלורליסטי". עוד ביטוי מכובס שעניינו להזרים עשרות מיליוני שקלים לטובת אירועי תרבות חילוניים בירושלים, המיועדים לתושבי תל אביב. אמור: "אנחנו חייבים לשמור על הציביון הפלורליסטי של העיר, על מנת להפוך את ירושלים לאבן שואבת לצעירים (ע"ע), ציבור חזק (ע"ע) ולחיזוק החברה האזרחית (ע"ע)".

***

צריך לומר להוזים כולם. ירושלים לא תהיה תל-אביב. ירושלים שונה מכל עיר אחרת על פני תבל בזכות קדושתה. קשה להבין זאת, אבל לאדם שומר תורה ומצוות - במיוחד לחרדים שבהם - מגורים (וקבורה) בירושלים היא החלום. חלום דתי. לא תרבותי. לכן גם 5 (או יותר) שנות שלטון חילוני בראשות העיר, השקעות של מאות מיליונים בתרבות חילונית ודחיקת רגלי החרדים מהעיר (באמצעות צמצום הבניה והרחבת הדירות באזורים החרדיים) לא ישנו את תמונת המצב הדמוגרפית והגיאוגרפית.



בעלי הון חרדים, כן חרדים, מצרפת ומארה"ב ימשיכו להשקיע 15,000$ למטר מרובע במגדלי הפאר במרכז העיר ובבתי מידות מושקעים בשכונות היוקרה וימשיכו למשוך את מחירי הדירות בירושלים כלפי מעלה. מה שינציח את תמונת המצב, היקרה להחריד.

ירושלים היא העיר הקדושה בראש ובראשונה ליהדות. כאן נעקד יצחק על המזבח, העיר נבחרה כעיר הבירה ליהדות ע"י האלוקים שבחר כאן להשרות את שכינתו ולבנות את ביתו בתוכנו, בבית המקדש הראשון ובבית השני, מכאן עולות התפילות למרום ולכאן אנו מפנים את פנינו 3 פעמים ביום בזמן התפילה לאלוקים. בימי קדם 3 פעמים בשנה הצטווינו בתורה לעלות לרגל לבית המקדש (לכן בתי המלון מלאים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות).



אך למרות התנאים הקשים במוסדות החינוך, ההזנחה הסביבתית, העלות המטורפת של הדירות בירושלים (והארנונה היקרה) לא אחליף את ירושלים בשום פריז, ניו-יורק או לונדון, כי ירושלים איננה רק עיר הבירה, אלא היא עיר האלוקים, על כן שלוש פעמים ביום אני אומר בתפילה וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב. וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם. וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה ה'. בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם, כי ירושלים יש רק אחת. ערים תל-אביביות, יש המון. במיוחד אצל הגויים.