ניר ברקת, קח פרופורציה (ואינטליגנציה)

העיר בוערת. הפגנות. אבנים. ניידות. שוטרים נפצעים. וחרדים נדרסים ומי לא בא לבקר? ניר ראש העיר. בכל עיר אחרת , ראש העיר נבחר על ידי הציבור לא רק לפנות זבל ולגבות ארנונה, אלא גם כגורם מפשר, מאזן בין אינטרסים, פותר בעיות ומכבה שריפות קודם שהן נדלקות.

אך לא בירושלים. בירושלים מי שבא להבעיר זה מצד אחד ניר, ומן הצד השני הפרחח החרדי התורן שמבעיר את האשפה. וכך רוקדים מסביב לאשפה הבוערת פרחחים וקנאים מן הצד האחד וחילונים קיצוניים מן הצד השני.

איתרע מזלם של חרדים וחילונים כאחד שניר ברקת נבחר. את גשר המיתרים הוא אומנם לא הרס, אבל הוא הצליח בתוך חודשים ספורים להרוס את המרקם השביר של מערכת האיזונים והבלמים בין האוכלוסיות השונות בירושלים שנרקמה כה יפה בשנים האחרונות בירושלים. והכול עבור 120 מכוניות של תיירים תל אביבים שמגיעים בבוקר יום שבת קודש לאכול כנאפה מול מגדל דוד, וכמה עצוב לא מוצאים חניה לג'יפ ה-BMW שלהם.

לירושלים אופי מיוחד. אוויר מיוחד. קדושה מיוחדת. מכל העולם באים לכאן. אלפי שנים היהודים התפללו לחזור לכאן. אבל כבר שנים שלא ראיתי בירושלים דם רע כל כך שזורם ברחובות: מהומות, הפגנות, שנאה, בוז. מאבק נגד עמודי עירוב. תגובות באתרי אינטרנט המדברות על הריגת ודריסת חרדים. תגובות אלו נובעות לא מחוסר סובלנות, אלא מחוסר אינטליגנציה. רגשית.

אינטליגנציה זה לא רק ידע, זיכרון ופתרון בעיות. אינטליגנציה רגשית זו היכולת להבין ולחוות את רגשותיו של האחר. כדבר המפרסם: "אל תהיה צודק, תהיה חכם". מנהיגים גדולים (בעם היהודי ובאומות העולם) ניחנו ביכולת זו.

ניקח את פרשת החניון. הרי זה לא החילול השבת הגדול ביותר שמתרחש בירושלים. פאבים ומועדונים ומסעדות נפתחים, לצערנו, מדי שבת. מדוע זכה חניון קרתא למחאה ולמאבק כה עיקש מצד הקנאים ואנשי העדה החרדית (שמוכנים להידרס במאבקם זה)? מדוע הציבור החרדי כולו, 200,000 תושבי ירושלים החרדים מגבים את המאבק הזה באופן מלא?

התשובה פשוטה: פתיחת החניון מסמלת התרסה חילונית מצדו של ברקת כלפי ערך דתי עליון ששמו "שבת". יש עדיין חילונים רבים שלא טעמו את טעמה של השבת, אך הפיכת המאבק בשבת לדגל, אך כאשר מדובר בסמל כאן אלו שנאמנים לערכי היהדות, לא יכולים לתת ליד למאבק כזה להתנהל מול בורא העולם ויוצר האדם. קשה לחילוני להבין זאת, אבל לא מדובר במאבק כוחני של החרדים (כפי שנוטים לציין כותבי טורים ו"מומחים" לחרדים). לקנאים אנשי העדה החרדית, שלא משתתפים בבחירות ולא מקבלים תקציבים מהמדינה לא תהיה שום תועלת אישית או פוליטית מפתיחת או סגירת החניון. מזווית ראייתם מדובר בחובת המחאה הדתית, שמא יתפסו בעוון זה שהשבת חוללה בפרהסיא, כדגל של מאבק בברית שכרת האלוקים עם העם היהודי.

די לגלות מעט אמפתיה, די להכיר מעט את ההיסטוריה של העיר ותושביה כדי להבין כי מדובר במשחק באש. ראש עיר חכם היה זהיר יותר כאשר מדובר בנושא הקשור לפגיעה ברגשות דתיים של תושביו. מה עוד, שמן הצד השני של המאזניים אין שום ערך חילוני מובהק מהשארת חניון שכזה פתוח, חוץ אולי מן הערך הגסטרונומי של מסעדות מזרח העיר (ואולי גם ערך פוליטי כזה או אחר של ניר ברקת). ואף שבמחוזותינו מאוד אוהבים להשתמש בביטוי "אסור להיכנע לכפיה \ לאלימות \ לסחטנות" וכו', יש לומר זאת בשיא הכנות: מותר, אפשר וצריך לכבד רגשות של הזולת ולשמור על ערך כבוד השבת ולסגור את החניון המטופש הזה שכבר יצא מכל פרופורציה.

בסופו של דבר, גפרור שטיפש אחד מדליק, גם מאה חכמים לא מצליחים לכבות. הטיפש - במקרה הזה - הוא גם הפרחח החרדי שמיידה אבן על שוטר, מבעיר פח אשפה או מנתץ רמזור אבל זה גם החילוני שמונע מכמה חרדים להתפלל בדירה בקרית יובל, או פנסיונרים המקימים "סיירת" לגילוי גני ילדים ופעוטונים חרדיים או ראש עיר נוקשה שמכנס מסיבת עיתונאים על פתיחת החניון לאור דרישת המשטרה, אך מתעצבן על שר לביטחון פנים המבקש להתפשר ולהשכין שלום בעיר.

בסופו של דבר יש לנו כאן עסק עם אנשים שצריכים קורס באינטליגנציה בכלל ובאינטליגנציה רגשית בפרט. וזה בלי שכתבתי אפילו מילה אחת על פרופ' דני מנדלר מקרית יובל.