עומד לו ראש מדינה שלמה מול כל העולם. והוא עכשיו צריך להוכיח שאכן השואה התקיימה. הוא מנפנף בלהט בפרוטוקול של ועידת ואזנה, הוא מציג לכולם את תוכניות מחנה ההשמדה אושוויץ-בירנקאו. למה הוא צריך לעשות את זה? הלא עתה, בשעה ששורות אלו נכתבות, חיים בינותינו צאצאיהם של המעטים ששרדו את התופת. אחד מעיר ושניים ממשפחה. ואותם צאצאים, דור אחר דור, שנה אחר שנה, נוהגים לציין יום זיכרון לשחרור מן המחנות, ויום אחר קודש, להתייחד עם זכר הנרצחים, הי"ד. יש אחדים מבני הדור השני והשלישי השומרים באדיקות על הסימנים לזכר אותה שואה איומה: לא לקנות מתוצרת גרמניה, לשמור על הטלאי הצהוב, לשמור מכל משמר על התמונה על הקיר, ועל האלבום בארון. אבל למרות הכול, צריך ראש הממשלה להציג מסמכים, להיכנס לדיון אפולוגטי עם מכחישי שואה ערלי לב ואטומי שכל. ערלי לב ואטומי שכל, שכן מי יכול להפריך את העדויות הללו שעוברים ישירות מאלו שראו בעיניהם ושמעו באוזניהם וחוו ברמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם? מי יכול לומר כי אב המספר לבנו את שראו עיניו או אם המספרת לבתה את שראו עיניה - בכחש ידברו? מה הטיעון שיכול לעמוד מול סב שיושב בראש השולחן, כל בני משפחתו (ששרדו) סביב שומעים בעיניים קרועות את הסיפור המזעזע של כל שאירע עמו, בני עירו ושכניו מאז יצאו ברכבות מבתיהם, דרך המחנות, סיפור ההצלה המופלא ועד עלייתם לארץ ישראל. וכל שנה אותו סיפור, ביום המיוחד שוב ושוב. כל שנה. כבר שישים שנה. אבל יש אנשים שלא יעזרו כל אלה: זה זן האנשים שלא יתנו לעובדות לבלבל להם את התיאוריה.
עומד לו ראש ישיבה מול כל האנשים. והוא עכשיו צריך להוכיח שאכן מעמד הר סיני התקיים. הוא מנפנף בלהט בפסוקי התורה הקדושה המוכיחים כי תורה משמיים, הוא מציג לכולם את מערכת ההוראות שניתנו לנו בידי בורא העולם והאדם, נותן התורה. למה הוא צריך לעשות את זה? הלא עתה, בשעה ששורות אלו נכתבות, חיים בינותינו צאצאיהם של אלו שהיו באותו מעמד נשגב. אחד ממזרח, ואחר ממערב. ואותם צאצאים, דור אחר דור, שנה אחר שנה, נוהגים לציין יום זיכרון לשחרור מן העבדות, ויום אחר קודש לזכר אותו מעמד עליון. בני הדורות העשרים והשלושים שומרים באדיקות על הסימנים לזכר אותו אירוע מכונן בחיי סבותם: שבוע בשנה לא לקנות מתוצרת חמץ מצרים, לשמור על התפילין על הראש ועל היד, לשמור מכל משמר על המזוזה שעל הדלת ועל ספרי הקודש בארון. אבל למרות הכול, צריך ראש הישיבה להציג הוכחות, להיכנס לדיון אפולוגטי עם מכחישי מתן תורה ערלי לב ואטומי שכל. ערלי לב ואטומי שכל, שכן מי יכול להפריך את העדויות הללו שעוברים ישירות מאלו שראו בעיניהם ושמעו באוזניהם וחוו ברמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם? מי יכול לומר כי אב המספר לבנו את שראו עיניו או אם המספרת לבתה את שראו עיניה - בכחש ידברו? מה הטיעון שיכול לעמוד מול סב שיושב בראש השולחן, כל בני משפחתו סביב שומעים בעיניים קרועות את הסיפור המרהיב של כל שאירע עמו, בני עמו ושבטו מאז יצאו בשיירות ממצרים, דרך קריעת ים סוף, מעמד הר-סיני המופלא ועד כניסתם לארץ ישראל. וכל שנה אותו סיפור, ביום המיוחד שוב ושוב. כל שנה. כבר 3,321 שנה. אבל יש אנשים שלא יעזרו כל אלה: זה זן האנשים שלא יתנו לעובדות לבלבל להם את התיאוריה.
אז הנה השיטה איך מנציחים אירוע, באופן שגם לאחר 3,000 (!) שנה, לא יקום אדם אחד שיכול להכחיש כי אכן האירוע התרחש גם התרחש. שימו לב, אין עוד אירוע שהתרחש בהיסטוריה, שהינו כה מוחשי וכה אמיתי וכה קל להוכחה כמו מעמד הר סיני. כפי שנכתב בספר דברים, לגבי תוכן טור זה: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים (גלות, שואה) ושבת עד ד' אלוקיך ושמעת בקולו.... כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים (בזמן מן הזמנים או במקום מן המקומות) "הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו" (האם משהו מעיז ולו רק לטעון כדבר הזה? כי אי אפשר לבדות עובדה היסטורית רחבת מימדים כעין זאת, ואכן דבר זה לא נעשה מעולם) "השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה ויחי?...", "אתה הראית לדעת..."
הנה לסיום הצעה אופרטיבית: לאלו העוסקים בהנצחת השואה. כבר היום, אף שחיים בינינו עדי ראיה, אף שהתיעוד המצולם, המודפס והכתוב רב ערך – מכחישי השואה צצים ופורחים. יכנסו נא את כל הניצולים למקום אחד, שם כולם יעידו את שאירע להם. הדברים יכתבו בספר שיעבור מדור לדור. ספר שאסור לשנות בו אפילו אות אחת. בספר עצמו יועברו רצף של ימי זיכרון שכל בני אותו דור שהעיד על הדברים שנכתבו בספר יקיימו. הם יתחתנו רק בינם לבין עצמם. צאצאי הניצולים – כל אחד במקום גלותו ימשיך ללבוש פעם ביום טלאי צהוב. בפתח בביתו יונח מגילה מקוצרת מתוך הספר. יום בשבוע יוקדש לעיון בספר ולזכור את מלחמת השטן בעם היהודי.יום בשנה יוקדש לישיבה עם כל הצאצאים. ושבוע אחד בשנה תעבור כל המשפחה לגור בצריף עץ מחוץ לבית, לזכר המגורים במחנות.
חג סוכות שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה על תגובתך. אני אשמח לראותך שוב!